“החיים הם בית ספר ילד שלי…״
אמרתי לו ברגע מתוק בחופש הגדול,
״ובית ספר זה לא החיים, אמא…״

הוא אמר לי בחוכמה המתוקה שלו,

והוא ספר את השנים שנותרו לו:
״אם אני עולה לכיתה ו׳ אז כולל ו׳ נשארו לי שבע שנים״
מה אני אגיד לכם, התכוצ׳ץ לי הלב…

ממש טובל בייאוש ומי יכול להכין כזו טבלה ארוכה?

והנה מגיע הראשון לספטמבר (הארור?!) בשבילו…
אני יודעת, הוא לא אוהב בית ספר…
והרבה פעמים שאלתי את עצמי; 

האם בית ספר אוהב אותו?

 

בחיי שאין לי תשובה לשאלה, יש בי רק מחשבות והרהורים,
יש לי את כל החוויות שלו והסיפורים (במינונים, כן..) כי הוא לא דברן כזה גדול, בעיקר לא על מורים ומורות.
וכמה שניסיתי וייפיתי ואמרתי לא עזר לי כלום!
ילדים חכמים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים
(או יכולים לדמיין) הם זוכרים כל מילה,
כל משפט ובעיקר את התחושות שעולות בהם.
וגרוע מכך, אלו יכולים להשפיע עליהם גם בטווח הארוך…
ילדים נשארים נוכחים  (במחשבה, ברגש) היכן שנעים!
והילד שלי, שחקן מלידה, מלא בשובבות, צחוק ואהבה.
ואיך זה שבחמש שנים ארוכות רק מורה אחת ראתה את זה וקלטה?!
שלא תטעו לרגע, זה לא פוסט ציני, זו האמת לאמיתה!
״הילד שלך הוא ליצן הכיתה״ אמר לי מורה אחד,
ואני נתתי כבוד והקשבתי לקשקוש הזה עד הסוף, והוסיף; ״ולהיות ליצן זה לא דבר חיובי, כדאי שתאמרי לו…״

״תראי, הוא ילד מקסים וכולם אוהבים אותו והוא עוזר לחברים, אך הוא חייב להפסיק להיות ליצן זה לא יעזור לו בחיים״

‏W T F!? אתה אמיתי?!
באותה השנייה הסבלנות שלי ממש התעצבנה!
ונכנסתי בדבריו (בו..)
״רק דבר אחד אני רוצה לדעת; האם אמרת לו את זה?״
אתם מבינים שלמילים שלנו יש כוח אדיר אתם מבינים את ההשפעה שיש לנו עליהם?!
אתם מבינים שבידינו הכוח לאפשר להם לצמוח ולגדול בריאים בנפשם,
אתם מבינים שילדים הם ילדים וזה מה שהם יודעים הכי טוב לעשות
ובחבילה הזו לצד הדברים הטובים יש גם טעויות וכישלונות
והתפקיד שלנו הוא לכוון, לנתב ולהאיר את דרכם ולהעיר בתבונה…
״אם אתה חושב שהוא מגזים, אתה יכול לדבר איתו, אתה המבוגר שאחראי עליו בבית הספר, תאמר לו שזה נחמד שהוא מצחיק את החברים אך יש זמן ומקום לכל עיניין!
ואולי אפילו ׳תתפרע׳ ותציע לו להצחיק אותם ב׳שעת חברה׳ או כל מה שתבחר, ולמה להתקשר אליי? למה לא לדבר עם הילד ישירות? הרי הוא לא ילד מופרע
(וגם על זה נאמר; ״אין ילד רע, יש ילד שרע לו…״)
הוא ילד נבון וחכם ורגיש וכייפי ועוד מלא דברים…״
ומה בסך הכל אנחנו רוצים, כולנו? 
הילדים, ההורים, המורים? 
כולנו רוצים להרגיש בטוח, טוב ונעים…
רוצים להרגיש רצויים, אהובים, שיראו אותנו…
זוהי הנטייה הטבעית שלנו.. 
אז מה עושים? 
ככה בקטנה, מחשבה גדולהה לתחילת השנה;
בואו נראה כל ילד וילד כאילו הוא מתנה,
בואו נזכור שלכל ילד יש הורה שרוצה שתראו אותו,
כי הוא הילד שלו והוא באמת מיוחד
שיהיה לכולנו שנת לימודים מוצלחת,
מיכל